שבת 17.7.2027, י״ב בתמוז תשפ״ז
בלעם מביט על מחנה ישראל ואומר מה טובו אוהליך יעקב. חכמים שמו לב לכך שפתחי האוהלים לא היו מכוונים זה מול זה, וכך נשמרה הפרטיות של כל משפחה. מחנה יכול להיות קרוב ומשותף בלי שכל מרחב יהיה פתוח לעיני כולם.
גם פעוט זקוק לפינה שבה הוא יכול להתרחק מעט מן הרעש. אין מדובר בבידוד או בעונש. פינה מוכרת ורכה מאפשרת לו לדפדף, להתחבק עם שמיכה או להתבונן לפני שהוא חוזר למשחק. המבוגר נשאר נגיש ושומר על בטיחות.
מה זה אומר בבית עם פעוט
בחרו קופסה גדולה ופתוחה מן הצד, אוהל בד קיים או פינה בין כורסה לקיר שאפשר לראותה היטב. הניחו בה שמיכה וספר אחד. הציגו אותה כמקום שקט ולא כמקום שאליו שולחים ילד שהתנהג לא יפה. שבו שם יחד לשתי דקות ואז צאו. תנו לילד להיכנס ולצאת כרצונו ושמרו שהפתח פנוי ושאין חוטים או חפצים קטנים. אם אח אחר רוצה להיכנס, עזרו לקבוע תור. במשך השבוע הזכירו שהפינה זמינה כאשר הוא רוצה פחות רעש.
כבדו גם מצב שבו הילד רוצה לצאת מיד. עצם הידיעה שהמקום קיים ושאפשר לבחור בו בונה תחושת פרטיות.
אל תמלאו את הפינה בחפצים רבים. מרחב פשוט מאפשר לעיניים ולגוף לנוח בלי גירוי נוסף.
ליד שולחן השבת
אוהלי ישראל שמרו על המרחב של כל משפחה. גם בתוך בית אוהב ומשותף מותר לכל ילד לבקש פינה שקטה משלו.
מה טובו אהליך יעקב, פתחי האוהלים לא פנו זה לזה. גם ילד קטן צריך פינה משלו, אפילו קופסה עם שמיכה.