שבת 23.1.2027, ט״ו בשבט תשפ״ז, שבת שירה
אחרי קריעת ים סוף משה ובני ישראל שרים, ומרים יוצאת עם תוף והנשים אחריה. השירה נותנת לעם דרך משותפת לבטא הקלה ושמחה אחרי הפחד. לכן השבת נקראת שבת שירה. היא חלה גם בט״ו בשבט, זמן שבו שמים לב לעצים ולצמיחה שמתרחשת לעיתים לפני שרואים אותה.
ילד קטן אינו זקוק לכלי נגינה מקצועי. קצב חוזר, תנועה וקול מוכר מספיקים כדי לצרף אותו. שיר מאפשר גם לילד שעדיין אינו מדבר להשתתף במחיאת כף, בתנועה או במבט שמבקש שוב.
מה זה אומר בבית עם פעוט
הפכו קופסה סגורה ויציבה לתוף, או תופפו בכפות הידיים על הברכיים. בחרו משפט קצר מן השיר שהמשפחה מכירה וחזרו עליו בקצב קבוע. פעם אחת המבוגר מתופף והילד נע, ופעם אחת הילד מוביל והמבוגר מחקה. עברו בין קצב איטי לקצב מהיר וסיימו בשלוש הקשות שקטות. אם רוצים להתבונן בציפורים, עשו זאת מן החלון או בטיול והניחו מזון מתאים רק במקום שבו הדבר מותר ואינו מלכלך או מסכן אותן. עיקר הפעילות הוא השיר המשותף והיכולת של הילד להשפיע על הקצב.
אפשר לחזור לאותו קצב בשבת הבאה ולגלות אם הילד זוכר את התנועה שבחר. המוכר מאפשר לו להוביל בביטחון.
אם הקצב נעשה סוער מדי, עברו להקשות רכות על הברכיים וסיימו יחד בנשימה שקטה.
ליד שולחן השבת
מרים לקחה תוף ושרה עם העם אחרי היציאה מן הים. גם אנחנו יכולים לתת לשמחה קול וקצב משלנו.
שבת שירה, מרים והתוף. שרים בבית עם תוף מקופסה, ובבוקר מפזרים פירורים לציפורים בחלון, כמו בכל שנה.