שבת 19.9.2026, ח׳ בתשרי תשפ״ז, שבת שובה
בפרשת האזינו משה מתאר נשר שמעיר את קנו ומרחף מעל גוזליו. התמונה הזאת מחזיקה יחד קרבה ותנועה. הנשר נמצא מעל הגוזלים, שומר עליהם, ובכל זאת מאפשר להם לנוע. לקראת יום הכיפורים, בשבת שובה, זו גם הזדמנות לחשוב על הדרך שבה אנו מתקרבים מחדש למה שחשוב לנו.
אצל פעוטות רואים את המתח הזה בכל יום. הילד מבקש לעלות לבד, למזוג לבד או להתרחק עוד צעד, וההורה רוצה לשמור עליו. לפעמים העזרה הטובה ביותר היא נוכחות קרובה ושקטה. היד מוכנה, העיניים רואות, אבל הילד מקבל זמן לנסות. כך הוא פוגש גם ביטחון וגם יכולת.
מה זה אומר בבית עם פעוט
הכינו משחק קצר של ניסיון ועזרה. בחרו פעולה שהילד כבר כמעט מצליח לעשות, כמו להכניס כף למגירה, להניח ספר במקום או ללבוש כובע. אמרו לו שאתם קרובים ושהוא יכול לנסות. המתינו כמה שניות לפני שאתם מסייעים. אם הוא מבקש עזרה, תנו רק את החלק הקטן שנחוץ ואז אפשרו לו להשלים בעצמו. בסיום תארו את מה שקרה במילים פשוטות. ניסית, חיכית וביקשת עזרה. כך הילד לומד שעזרה אינה מחליפה אותו ושבקשת עזרה אינה כישלון. בגיל הזה, החזרה על אותו ניסיון חשובה מן התוצאה המושלמת.
אפשר להתחיל בעזרה קרובה מאוד ולהתרחק מעט רק כשהילד מראה שהגוף שלו מוכן לכך.
ליד שולחן השבת
אנחנו קרובים ושומרים עליך, וגם נותנים לך לנסות. אם יהיה קשה, תוכל לבקש את היד שלנו.
כנשר יעיר קנו, על גוזליו ירחף. ההורה מרחף מעל, נותן לנסות, ותופס רק כשבאמת צריך.