שבת 27.2.2027, כ׳ באדר א׳ תשפ״ז
בני ישראל מחכים למשה שיורד מן ההר, וההמתנה נעשית קשה. מתוך חוסר הסבלנות נוצר עגל הזהב והלוחות הראשונים נשברים. בהמשך משה עולה שוב ומקבל לוחות שניים. הפרשה אינה מסתיימת ברגע השבירה. היא משאירה מקום לתיקון, ללמידה ולהתחלה מחודשת.
לפעוט קשה לחכות מפני שהזמן עדיין אינו ברור לו והצורך מורגש עכשיו. כאשר הוא מתפרץ או זורק דבר, הוא זקוק לגבול וגם לדרך לחזור. תיקון בגיל הזה אינו נאום ארוך. הוא פעולה קצרה שמראה מה עושים אחרי שמשהו נשפך, נקרע או פגע באחר.
מה זה אומר בבית עם פעוט
תרגלו משחק של לחכות ולתקן. החזיקו צעצוע אהוב ואמרו שהילד יקבל אותו אחרי שלוש מחיאות כף. מחאו יחד וספרו בקול, ואז מסרו אותו מיד. לאחר כמה סבבים הפילו בכוונה כרית קלה ואמרו שהיא נפלה ועכשיו מחזירים. תנו לילד להרים אתכם. חברו בין שני החלקים במילים מעטות. חיכינו, קיבלנו, נפל והחזרנו. בזמן קושי אמיתי תוכלו להשתמש באותו רצף. עוצרים, מתקנים ומנסים שוב. כך הגבול אינו סוף הקשר אלא הדרך חזרה אליו.
בפעם הבאה האריכו את ההמתנה רק במעט. צעדים קטנים שומרים על הצלחה ומלמדים שהזמן אכן מתקדם אל מה שהובטח.
כך גם המבוגר מתרגל להבטיח זמן קצר שאפשר לקיים.
ההצלחה אינה נמדדת בשקט מוחלט אלא ביכולת לחזור אל הקשר אחרי רגע קשה.
ליד שולחן השבת
הלוחות הראשונים נשברו, ומשה קיבל לוחות שניים. גם אחרי טעות אפשר לתקן ולעשות ניסיון חדש.
בני ישראל לא הצליחו לחכות למשה. גם לפעוט קשה לחכות, ואחרי שמשהו נשבר יש תמיד לוחות שניים.