שבת 17.10.2026, ו׳ בחשוון תשפ״ז
בפרשת נח נכנסים אל התיבה נח, בני משפחתו ובעלי החיים. התורה מזכירה שנח אוסף מזון עבור בני הבית ועבור החיות. בתוך הסיפור הגדול על המבול נמצאות פעולות יומיומיות מאוד. להכין מקום, לדאוג לאוכל ולהחזיק שגרה גם כאשר בחוץ הכול משתנה.
פעוטות נשענים על פעולות חוזרות. אותו שיר לפני השינה, אותה כוס במקום הקבוע ואותו חיבוק לפני כיבוי האור עוזרים להם להבין מה מגיע עכשיו. שגרה אינה חייבת להיות נוקשה. היא יכולה להיות רצף קצר ומוכר שמחזיק את הילד גם ביום גשום או עמוס.
מה זה אומר בבית עם פעוט
לפני השינה שחקו משחק קצר של תיבת נח. בחרו שלוש חיות שהילד מכיר. אמרו את שם החיה, השמיעו את הקול שלה ועשו יחד תנועה אחת. פיל צועד לאט, ציפור מנפנפת בידיים וחתול מתמתח. אחר כך הכניסו את כולן בדמיון אל התיבה ואמרו שעכשיו בטוח ונחים. חזרו על אותו סדר פעמיים וסיימו במשפט הקבוע של הבית לפני השינה. אין צורך בצעצועים או בתמונות. הקול, הגוף והחזרה מספיקים. אם למחרת ירד גשם, אפשר להביט יחד מהחלון ולחפש אחריו צבעים של קשת.
לאחר כמה ערבים הילד עשוי כבר לבחור בעצמו איזו חיה תיכנס ראשונה. הבחירה הקטנה משאירה את הטקס מוכר וגם חי.
החזרה על התנועה מאפשרת לילד לנחש מה יגיע ולהצטרף בקצב שמתאים לו.
ליד שולחן השבת
בתיבה היה מקום למשפחה ולכל החיות. גם בבית שלנו אנחנו דואגים זה לזה ומכינים יחד מקום בטוח ונעים.
שניים שניים נכנסו לתיבה. משחק של קולות חיות לפני השינה עובד גם בגיל שנה, ואחרי הגשם מחפשים קשת.