שבת 24.7.2027, י״ט בתמוז תשפ״ז
בנות צלפחד באות לפני משה ומציגות בקשה ברורה בנוגע לנחלת אביהן. הן מסבירות את מצבן, ומשה מביא את השאלה לפני אלוהים. התשובה קובעת שהן צודקות ושבקשתן משנה את הדין גם להמשך. הפרשה נותנת מקום לקול שמבקש בצורה ברורה ומכבדת.
פעוט מתחיל לעבור מבכי בלבד למילים, סימנים והצבעה. הבכי עדיין נחוץ ולעיתים הוא הדרך היחידה הזמינה לו. במקביל אפשר ללמד ניסוח קצר שמגדיל את הסיכוי שנבין מה הוא רוצה. המבוגר מדגים את המילה ואינו דורש שפה מושלמת לפני שנענה לצורך.
מה זה אומר בבית עם פעוט
בחרו בקשה אחת שחוזרת בבית, כמו עוד מים, עזרה לפתוח או תור בכדור. אמרו אותה בשתי מילים והוסיפו תנועה קבועה. עוד מים עם הצבעה על הכוס. עשו משחק שבו הבובה מבקשת והמבוגר נענה. אחר כך תנו לילד לנסות בקול, בסימן או במבט. כאשר הוא משתמש בחלק מן הבקשה, השיבו מיד וחזרו על הנוסח המלא בלי לתקן אותו בתקיפות. בזמן בכי אמרו שאתם שומעים שקשה והציעו את המילים. כך השפה נעשית כלי שעובד בתוך קשר.
אפשר להחליף את הבקשה לאחר כמה ימים. עדיף ללמד בכל פעם ניסוח שימושי אחד ולתת לו זמן להיכנס לשפה.
כאשר הבקשה אינה אפשרית, אשרו ששמעתם אותה והציעו חלופה כדי שהמילים עדיין ירגישו מועילות.
ליד שולחן השבת
בנות צלפחד ביקשו את מה שהיה נכון בעיניהן ומשה הקשיב. גם קול קטן ראוי שיקשיבו לו ויעזרו לו להיות ברור.
בנות צלפחד ביקשו ברור ובנימוס, וקיבלו. ילד שלומד לבקש במילים במקום בבכי מגלה שזה עובד.