שבת 26.6.2027, כ״א בסיוון תשפ״ז
המרגלים חוזרים מארץ כנען ומספרים על ענקים ועל ערים בצורות. בתוך הדיווח הם אומרים שהיו בעיניהם כחגבים וכך גם נראו בעיני האחרים. הפחד השפיע על הדרך שבה ראו את עצמם עוד לפני שידעו כיצד האחרים באמת ראו אותם. יהושע וכלב מציעים מבט אחר וקוראים לעם לעלות.
המילים שילד שומע מן המבוגרים נעשות חלק מן הקול הפנימי שלו. עידוד מועיל אינו הבטחה שהכול קל. הוא מתאר יכולת ומאמץ. ניסית שוב, עלית שלב אחד וביקשת עזרה. כך הילד רואה את עצמו כמי שיכול לפעול גם כאשר המשימה מאתגרת.
מה זה אומר בבית עם פעוט
בחרו אתגר תנועה קטן ובטוח שכבר נמצא בטווח היכולת של הילד. לעבור מעל כרית שטוחה, ללכת עד סימן בחדר או להניח קובייה על מגדל. לפני שמתחילים אמרו מה אפשר לעשות והיכן תהיו. אתה יכול לנסות ואני לידך. בזמן הפעולה תארו את הצעד שראיתם במקום לומר רק כל הכבוד. הרמת את הרגל מעל הכרית ושמרת על שיווי המשקל. אם הוא עוצר, הציעו יד בלי להשלים במקומו. סיימו אחרי כמה ניסיונות קצרים, כאשר הגוף עוד רגוע.
אחרי הפעילות שאלו אם ירצה לנסות שוב מחר. ההזמנה משאירה את האתגר פתוח בלי להפוך אותו לחובה.
גם עצירה באמצע היא בחירה ראויה, ואפשר לשבח את הילד על כך שהקשיב לגופו.
ליד שולחן השבת
המרגלים הרגישו קטנים כמו חגבים, ויהושע וכלב ראו אפשרות להתקדם. המילים שלנו יכולות לעזור לילד לראות את הכוח שכבר יש בו.
המרגלים ראו את עצמם כחגבים, וכך גם נראו. ילד ששומע אתה יכול רואה את עצמו גדול, ובדרך כלל מצליח.