שבת 14.11.2026, ד׳ בכסלו תשפ״ז
פרשת תולדות מספרת על יעקב ועשו, תאומים שגדלו באותו בית ובכל זאת היו שונים מאוד. כבר בתחילת הסיפור התורה מתארת את עשו כאיש שדה ואת יעקב כיושב אוהלים. אותם הורים, אותו גיל ואותו בית אינם יוצרים שני ילדים זהים. לכל אחד נטייה, קצב ודרך משלו לפגוש את העולם.
הורים לאחים מכירים את הפיתוי להשוות. מי נרדם מהר, מי מדבר יותר, מי אוכל יפה ומי משתף. השוואה אולי מסדרת למבוגר את התמונה, אבל הילד זקוק שיראו את הצעד שלו ביחס לעצמו. לצד כללים משפחתיים משותפים, הדרך להגיע אליהם יכולה להשתנות מילד לילד.
מה זה אומר בבית עם פעוט
בחרו פעולה אחת ששני אחים או שני בני משפחה עושים אחרת. אפשר לבחור נעילת נעליים, אכילה בכף או סידור צעצועים. תנו לכל אחד לבצע אותה בדרכו בלי להפוך זאת לתחרות. אחר כך תארו בקול פרט טוב אחד בכל דרך. אתה הכנסת את הרגל לאט ובדקת שהנעל נוחה. את ביקשת עזרה ואז סגרת את הרצועה. אם יש בבית ילד אחד, ההורה יכול לבצע את אותה פעולה לצדו בדרך אחרת. המטרה היא להתבונן בלי לקבוע מי טוב יותר. עשר דקות כאלה מלמדות שהכלל נשאר משותף, אך הסבלנות והעזרה מותאמות לילד שמולנו.
בכל ניסיון נוסף תנו לילד עוד חלק קטן מן הפעולה שהוא מסוגל לבצע בעצמו.
ליד שולחן השבת
יעקב ועשו היו תאומים, אבל לכל אחד הייתה דרך משלו. גם בבית שלנו כל אחד לומד וגדל בקצב שמתאים לו.
יעקב ועשו, תאומים ושונים מהיום הראשון. כל ילד בקצב שלו. אותם כללים בבית, סבלנות שונה.