שבת 13.2.2027, ו׳ באדר א׳ תשפ״ז
בפרשת תרומה בני ישראל מביאים חומרים לבניית המשכן. כל אדם נותן כפי שלבו מניע אותו, ומן הזהב, הבדים, העצים והעבודה המשותפת נוצר מקום אחד. אף תרומה אינה המשכן כולו, אך כל חלק מצטרף לבניין שאיש יחיד לא היה יכול להשלים לבדו.
גם פעוט רוצה להיות חלק מן העשייה בבית. לעיתים העזרה שלו איטית ואינה מושלמת, ולכן קל יותר למבוגר לעשות במקומו. אבל משימה קטנה שמותאמת ליכולתו נותנת לו תחושת שייכות ומלמדת שהידיים שלו יכולות להוסיף.
מה זה אומר בבית עם פעוט
בחרו ארגז צעצועים אחד וסמנו יחד מטרה קטנה. הילד יכניס שלושה צעצועים והמבוגר יסדר את השאר. מסרו לו בכל פעם צעצוע אחד, תנו לו לבחור לאן להניח אותו ותארו את תרומתו. הכנסת את המכונית ועכשיו יש מקום על הרצפה. אם הוא רוצה להמשיך, אפשר להוסיף. אם הוא מסיים אחרי שלושה, עמדו בהסכמה וסיימו אתם. אין צורך להפוך את הסידור למבחן של ציות או לבקש שכל החדר יהיה מסודר. המעשה הקטן מאפשר לו לחוות השתתפות אמיתית בתוך משימה משפחתית.
אפשר לצלם פעם אחת את הארגז המסודר ולהראות לילד לאן הדברים חוזרים, בלי לצפות שהתוצאה שלו תהיה זהה לתמונה.
כאשר הארגז מתמלא שוב, הזכירו לילד שהוא כבר יודע כיצד להחזיר לכל דבר מקום.
ליד שולחן השבת
כל אדם הביא דבר קטן לבניית המשכן, ומכל הדברים נוצר מקום משותף. גם העזרה הקטנה שלך מצטרפת לבית שלנו.
כל אחד מביא כמה שליבו נדב, ומהכול יחד נבנה משכן. צעצוע אחד שהפעוט מכניס לארגז בעצמו זה כבר חלק בבניין.