הוא רוצה לבחור הכול לבד, אבל כועס כשמגישים את הכוס שביקש לפני רגע.
היא עייפה, ובכל זאת מבקשת עוד משחק ועוד סיפור לפני השינה.
בגיל שנה עד שלוש הרצון לעצמאות גדל מהר, והיכולת לחכות או להתמודד עם אכזבה עדיין נבנית.
אצלנו במעון אנחנו נעזרים ברצפים מוכרים, במילים קצרות ובמבוגר שנשאר קרוב גם כשקשה.
מסבירים מה עומד לקרות
מעבר חד ממשחק לארוחה יכול להרגיש לילד כאילו עצרו לו משהו באמצע. לפני השינוי אפשר להתקרב, ליצור קשר ולהודיע שעוד מעט מסיימים. אחר כך מציעים פעולה אחת ברורה, כמו להניח שתי קוביות בסל ולבוא לשטוף ידיים. רצף שחוזר על עצמו נותן לילד אפשרות להבין מה קורה עכשיו ומה צפוי אחר כך. לא צריך להוסיף הסבר ארוך בכל פעם שעוברים לפעילות הבאה.
בבית אפשר לבחור מעבר אחד שבדרך כלל מסתבך, ולהתחיל דווקא בו. אם היציאה לאמבטיה מלווה בכל ערב במאבק, נסו להודיע מראש ולתת בחירה מצומצמת, למשל איזה צעצוע מתאים ילווה אותו. שתי אפשרויות מספיקות. שאלה פתוחה אם הוא רוצה להתרחץ עלולה לבלבל אם למעשה אין אפשרות לוותר. אנחנו רוצים לתת מקום לרצון שלו בתוך מסגרת ברורה, ולהציע עזרה כשעוד קשה לו לעבור בכוחות עצמו.
ארוחה שבה אפשר להקשיב
ארוחה נעימה מתחילה בסביבה מסודרת ובאוכל שמתאים לגיל וליכולת האכילה. המבוגרים אחראים למה שמוצע, לזמן ולמקום, וקשובים לאיתותי הרעב והשובע של הילד. אין צורך לרדוף אחריו עם כפית או להפוך כל ביס לתנאי למשחק. אפשר להגיש מנה קטנה, לאפשר בקשת תוספת ולהישאר לידו. אכילה בישיבה ובהשגחה נותנת גם מסגרת ברורה וגם אפשרות לשיחה רגועה סביב השולחן.
ילד יכול לאכול אחרת בבית ובמעון. במקום להסיק שהוא עושה דווקא, כדאי להשוות מה הוצע, מתי אכל קודם ואיך עבר עליו היום. אם הוא מסרב למאכל חדש, אפשר להמשיך להציע אותו בהזדמנויות אחרות לצד מזון מוכר, בלי לחץ לטעום. שינוי בולט ומתמשך באכילה, קושי בלעיסה או חשש אחר אינם עניין של גבולות בלבד. במצב כזה כדאי להתייעץ עם רופא הילדים ולשתף את הצוות במידע הרלוונטי.
לקראת שינה מורידים הילוך
טקס שינה אינו חייב להיות ארוך. אפשר לבחור כמה פעולות שחוזרות באותו סדר, כמו התארגנות, ספר קצר ומשפט לילה טוב. המטרה היא ליצור מעבר מפעילות למנוחה, ולא למצוא נוסחה שתבטיח לילה רצוף. צרכי השינה משתנים בין ילדים, וגם ילד שכבר מכיר את הטקס יכול לבקש יותר קרבה אחרי יום עמוס. תוכלו לקרוא על שגרת ערב במידע של שירות הבריאות הבריטי.
אם ההשכבה קשה לאורך זמן, כדאי לשתף אותנו בשעת היקיצה, במנוחת היום ובמה שקורה בערב. אפשר להתחיל משינוי קטן ועקבי, ולא לשנות בבת אחת את כל סדר היום. אין צורך למנוע מנוחה מתוך הנחה שילד מותש יירדם טוב יותר. גם אין סיבה להפוך בקשת חיבוק למאבק עקרוני. אם יש סימנים שמעלים חשש בריאותי או שינוי חריג בשינה, כדאי להתייעץ עם רופא הילדים.
גבול ברור עם יחס מכבד
כשילד מרביץ או זורק חפץ מסוכן, המבוגר עוצר את הפעולה ושומר על הסביבה. אפשר לומר בקצרה שלא מרביצים ושאנחנו כאן לעזור. אפשר להכיר בכך שהוא כועס בלי לאפשר פגיעה. בזמן סערה גדולה, הסבר ממושך בדרך כלל אינו מתאים ליכולת שלו להקשיב. אחרי שנרגע אפשר להראות דרך אחרת לבקש, לחכות או לפרוק תסכול, ולתרגל אותה ברגע שקט יותר.
גם לנו המבוגרים יש ימים שבהם הסבלנות קצרה. אם הגבנו בחדות, אפשר לחזור, לדבר בפשטות ולתקן. אין צורך לוותר על הגבול כדי לתקן את הטון. כשאתם רוצים לקחת משהו מהמעון הביתה, שאלו אותנו על מצב מסוים ולא רק אם הילד מתנהג יפה. מה עוזר לו לחכות, איך הוא מבקש עוד ומה מקל עליו לסיים משחק. דוגמאות קטנות יוצרות שפה משותפת הרבה יותר טוב מהוראות כלליות על איך צריך לחנך.
יש בבית רגע שחוזר שוב ושוב סביב אוכל, שינה או גבול? שתפו את הצוות.
נשמח לחשוב איתכם על שינוי אחד ברור שאפשר לנסות ולהתאים לילדכם.